פסק-דין בתיק עד"י 4762/07

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של זריקת חפץ מבעיר, יידוי אבנים, סחר בציוד מלחמתי, החזקת כלי ירייה ללא היתר וניסיון לתקוף חייל, ובימ"ש קמא גזר עליו 48 חודשי מאסר, אשר מחציתם לריצוי בפועל, והמחצית הנותרת על תנאי. התביעה מערערת על קולת העונש, ואילו הסנגור טוען כי העונש שנגזר בבימ"ש קמא הולם את העבירות שבהן הורשע המשיב ואין מקום  להתערב בו.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בגזר הדין של בימ"ש קמא:

" על פי כתב האישום, בו הודה הנאשם, בשנת 2002, יידה הוא בקבוק תבערה לעבר אוטובוס נוסע בכביש הראשי ליד בורקא, והבקבוק האמור פגע באוטובוס, ניצת אולם נחבא לאחר פרק זמן קצר. בנוסף, ידה הנאשם אבנים לעבר כלי רכב צבאיים באזור בורקא, במספר הזדמנויות ועד למועד הסמוך למעצרו. כמו כן, רכש הנאשם רובה מסוג M-16 קצר, כחודשיים עובר למעצרו תמורת 9,000 דיבר והסתירו במקום הקרוי באב-אלואד בבורקא. הנאשם אף מצא רובה נוסף מסוג M-16 אולם נשק זה נלקח ממנו בכוח. מעבר לאמור, הנאשם נעצר במחסום בית איבא, לאחר שנתפס כשברשותו סכין. על פי עובדות כתב האישום, רכש הנאשם את הסכין ועשה את צעדיו לכיוון המחסום לשם דקירת חיילים, אולם בהגיעו למקום הוא דיווח לחיילת כי ברשותו סכין ולכן נדרש להשליך את הסכין והוא עשה כן."

בימ"ש קמא ציין שקל לזכותו של המשיב את העובדה שהודה בכתב האישום במלואו אף שלא היה מיוצג, את עברו הנקי, וכן שיקולים נוספים הנובעים מנסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה העובדה שחלפו 5 שנים ויותר ממועד יידוי בקבוק התבערה, העובדה שבסופו של דבר לא נגרם נזק מהמעשה וכן מיידוי האבנים, העובדה שכלי הנשק הוחזקו לתקופות קצרות ולא נעשה בהם שימוש, וכן העובדה שהמשיב עדכן חיילת במחסום כי ברשותו סכין, ובכך אליבא דבימ"ש קמא הסגיר עצמו לכוחות הביטחון. לפיכך החליט השופט הנכבד קמא "ללכת לקראת הנאשם באופן משמעותי" כלשונו, ולהשית עליו עונש כמפורט לעיל.

דא עקא, אפילו אם נקבל את כל שיקולי הקולא שפורטו ביחס לנסיבות ביצוע העבירות, התוצאה העונשית שאליה הגיע בימ"ש קמא חורגת במידה מופלגת מרמת הענישה שנקבעה לעבירות שבהן הורשע, כפי שעולה משורה ארוכה של פסקי דין, שחלקם הוגשו ע"י התביעה. כך למשל, בעבירה של יידוי בקבוק תבערה כשלעצמה, כאשר הבקבוק לא פגע במטרה ולא גרם נזק, נגזרו עונשים שבין 22 ל-25 חודשי מאסר בפועל (עד"י איו"ש 169/03, עד"י איו"ש 149/02, עד"י איו"ש 201/02 ועוד), קל וחומר כאשר עסקינן בבקבוק תבערה שפגע באוטובוס ואף ניצת, ואך בנס לא נגרם אסון כבד כתוצאה מכך. לעניין זה אציין כי חלוף הזמן אינו מקהה מחומרת המעשה, מקום בו המשיב הוסיף לחטוא בעבירות ביטחוניות חמורות, ובכך הוכיח כי לא נטש את דרך האלימות והטרור.

זאת ועוד, לא מצאתי בנסיבות ביצוע עבירות הנשק שבפרטי האישום השלישי והרביעי היבטי קולא שמצדיקים הקלה חריגה בעונשו של המשיב. המשיב רכש בכסף מלא רובה M-16  ותחמושת, והאמל"ח היה ברשותו של המשיב במקום מסתור כחודש ומחצה עד למעצרו. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שמדובר על החזקת נשק לתקופה קצרה כפי שציין בימ"ש קמא. רובה נוסף שמצא, ניטל ממנו בכוח ע"י אחרים, ומי יודע איזה שימוש נעשה בו. בכל אופן, בפעולותיו אלו סייע המשיב להרחבת פוטנציאל השימוש בנשק חם באזור, ומיותר להכביר מילים על הסכנה הרבה הכרוכה בכך, במצב הביטחוני המורכב השורר באזור.

אשר לפרט האישום האחרון, חסד עשתה התביעה כאשר ייחסה למשיב עבירה קלה יחסית של ניסיון פגיעה בחייל, שהרי במקרים אחרים בנסיבות דומות ואף פחות חמורות, הורשעו נאשמים בעבירה חמורה בהרבה של ניסיון לגרימת מות בכוונה, ראו למשל ע' איו"ש 1132/04 וכן ע' 2521/07, אשר בהם חומרת סעיף העבירה באה לידי ביטוי גם בענישה של 5 שנות מאסר בפועל בגין מעשים דומים. מכל מקום, קשה לראות בנסיבות המפורטות בכתב האישום כוונה של המשיב להסגיר את עצמו, והרושם העולה מעובדות כתב האישום הוא שאלמלא נדרש המשיב ע"י החיילים במחסום להשליך את הסכין ארצה, הוא היה מנסה לממש את זממו לדקור חיילים בסכין שאורך הלהב שלה 16 ס"מ.

כל אחד מפרטי האישום שנזכרו לעיל, יש בו חומרה לא מבוטלת, וכאשר עסקינן במי שביצע את כל העבירות שבפרטי האישום הללו יחדיו, מדובר בנסיבות חומרה משמעותיות, שצריכות לבוא לידי ביטוי בענישה הולמת. אכן, בדין ראה בימ"ש קמא לשקול לזכותו של המשיב את הודאתו ואת עברו הנקי, אולם התוצאה העונשית שאליה הגיעה בסופו של דבר, אינה יכולה לעמוד, ולא ניתן בגזר הדין משקל מספיק להיבטי החומרה שיש במעשיו של המשיב.

נוכח האמור, אין מנוס מקבלת הערעור ומהחמרה ממשית בעונשו של המשיב. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ובשים לב לכך שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנדונים בפניה, החלטתי לגזור על המשיב 45 חודשי מאסר לריצוי בפועל, חלף עונש המאסר שנגזר עליו בבימ"ש קמא. בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לשנות מעונש התנאי, והוא ייוותר על כנו כקביעת בימ"ש קמא.

ניתנה היום, 1 במרץ 2009, ה' באדר התשס"ט, בנוכחות המשיב, התוב"ץ, ובהעדר ב"כ המשיב.

(-)

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: